איזו הצהרה, ואילו קונוטציות זה מעלה בי, כאחת שהיא במקרה גם דולה וגם נשואה למשפחת שיפוצניקים..
"ארגז". זה נשמע גדול, קשוח, כבד, חזק וחבוט.
ואני חושבת ביני לבין עצמי, שאין למילה הזו באמת מקום במסע הליווי שלי, קצר או ארוך, ובלי קשר ללידה.
הגעתי לשליחות הזו קודם כל מתוך חווית הלידה המרפאת בלידת ביתי, ובזכות התהליך שעברתי עם הדולה שליוותה אותי. זה פתח בי שער של אהבה ופליאה אל יצר הבריאה. ומאז רק ביקשתי להמשיך, מתוך רצון לחזק ולהיות שם עבור נשים אחרות (ברור שגם לבני הזוג ולמלווים), אבל בעיקר אישה לאישה.
כל אישה בלידתה, זקוקה לעיניים החכמות של מי שתגיד לה רק במבט "אני יודעת, יא בינתי". זו שתעשה עבורך כי היא מרגישה אותך, גם בלי מילים.
וכעת אני הולכת על השביל שלי, עם הזכרונות והשיעורים שלמדתי לפני, עם החיים שברקע, עם ההתמקצעות והרגישות, והשינויים שעיצבו אותי בדרך. ועם הרצון הכי חזק, להיות שם עבורך.
אני מגיעה אל הלידה שלך, עם הנסיון והידע המקצועי לעטוף אותך בטיפולי מגע שונים, צמחים, ליווי תזונתי, רפלקסולוגיה, הומיאופתיה, דמיון מודרך, ספינינג בייביז, תרגילי איזון לאגן, הכשרה בביומכניקה של הלידה, וים של סבלנות.
באמת שיש לי בתיק הקסמים (תודי שזה הרבה יותר נשי מ"ארגז"), כל מה שצריך ויכול להקל עלייך במהלך ההריון ובלידה.
ועדיין, הלידות הכי יפות בעיני, הן אלה שנשענות על האמונה ביולדת עצמה, על החיבור בעיניים וההקשבה של הלב, אישה לאישה.
אני רואה אותך בדרך, כל הזמן. אני מתרגשת איתך כמו אחות או אמא. הזכות הזו לתמוך בך מרחיבה את הלב, וזה עוד הרבה לפני שאנחנו פוגשות את התינוקות הכי מתוקים בעולם (וכן, כל התינוקות שפגשתי בלידות הם הכי מתוקים בעולם).
בעולם מתוקן בעיני, כל אישה צריכה אישה נוספת לצידה בלידה. המציאות פה, לצערי, לא מאפשרת למיילדות, מדהימות ככל שיהיו, את האפשרות הזו. אז דולה. היא דו-לה. והיא שם בשבילך.